ילכו ולא ייעפו (לשבת "נחמו")
חכמי ישראל רתמו את סוסי האש של הנביאים למרכבתם החינוכית וקבעו על פי זה את דמות שתי השבתות אשר סביב תשעה באב. השבת שלפניו – היא שבת חזון, ישעיהו פרק א', נבואת תוכחה. השבת שלאחריו ־ שבת נחמו, ישעיהו פרק מ', נבואת נחמה וגאולה. מן הקצה אל הקצה, מאש שורפת עד היסוד, הלקאה מייסרת ללא רחם, הכל סדום ועמורה, כל השררה מושחתת, כל העיר זונה, הכל מלא דמים ופשע מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, תשע עשיריות של העם והארץ יושמדו. וכנגד זה וכאיזון לזה חזונות הגאולה המלאה, המופלאה, לעם כולו, לארץ כולה, כולם מישרים, האדמה פורחת, נסו יגון ומדבר, מעצמות עולם משרתות את גאולת ישראל, אין קצה לנוגה.
וגם זאת: לא באחרית הימים. סמוך מאוד? ״ כי מלאה צבאה, כי לקחה מאת ה' כפליים בכל חטאותיה", כפליים, והרי מהחורבן ועד לשיבת ציון בעזרת כורש לא חלפו אלא חמישים שנה לא אלף ולא אלפיים. וכי כמה חטא העם שאפילו באלפיים שנות גלות וייסורים לא מלאה צבאה, לא מוצה עונשה?
מה לעשות – וגם זאת הבינו חז"ל – שהגאולה לא נתמלאה כפי שנחזתה , כפי שרצו אותה חוזיה. רק חלק מהעם עלה, רובו נשאר בבבל ואחד כך לתפזר בגלויות אחרות. תלמוד בבלי דחה תלמוד ירושלמי. אסתר הגלותית כמעט כפתה עצמה, חבה ומגילתה על אנשי הכנסת הגדולה שבירושלים, ההוויה הגלותית דחתה את הגאולה השלמה. ובלשונו של ישעיהו: אמנם הרבה רכסים הפכו לבקעה, אבל העקוב לא היה למישור. רב אצלנו, גם בנפשנו, גם בחיינו, גם במוחנו העקוב, רב על המישור.
0
0
0
