ש. את הראיון הקודם סיימנו במאסרו של מנחם בגין במאי 1940 בכפו הקטן ליד וילנה, ששם התגוררתם ביחד. אני מבינה שהפגישה הבאה שלכם היתה בערך שנתיים לאחר מכן, בארץ-ישראל, כשבגין הגיע לארץ כחייל בצבאו של אנדרס, ואתה כבר היית כאן. הקדמת אותו בכשנה.
מה היו היחסים שלכם עם פגישתכם הראשונה בארץ? ראיתם אפשרות לשיתוף פעולה? בכל אופן אתם באתם מאותו מקור, מאותו ארגון. או בעצם הייתי רוצה לשאול אחרת – אתם שניכם לא הייתם כאן כשהיה הפילוג באצ״ל, ב-1940, והייתם משוחררים מכל השנאות שליוו את הפילוג הזה.
ת. זה נכון וזה חשוב.
ש. ולכן האם ראיתם איזה שהיא אפשרות לגשר על הקרע הזה?
ת. כשרק שמענו שבגין אמור להגיע, שהוא בטהרן, היו בינינו, עם .נתן ילין, עם יצחק שמיר, שיחות מה יגיד מנחם כשיבוא. היו כאלה שחשבו שכדאי יהיה לקרב אותו, לדבר על לבו שיצטרף אלינו. אני פקפקתי בזה .לא האמנתי שזה יקרה. ואכן, כשהוא הגיע… אינני זוכר בדיוק את השיחה הראשונה שהיתה בינינו, אבל לא דובר על אפשרות שהוא יצטרף אלינו. היה ברור לפני שהגיע הנה, שהוא מגיע ישר לתפקיד של מפקד הארגון הצבאי הלאומי. זה היה ברור. הארגון הצבאי היה במצב חמור.
מתוך פרוייקט הנצחה למנחם בגי ן ז״ל
המרואיין: ד״ר ישראל אלדד (שיחה שנייה) עדות סודית
המראיינת: דייר ננה שגיא
0
0
0
