ראשיתה של האומה העברית נעוצה בצו חותך.
חיתוך זה כלול כבר, בעצם, בסיפור כראשית. ובצדק ראו כל אנשי התורות האיבולוציוניסטיות את התורה כספר ״לא מדעי״ ואף ״אנטי־מדעיי׳ מובהק. גם אם נגביל ״חטא״ זה ונצביע למשל על סדר הבריאה בששת הימים, שהגיונו הוא איבולוציוניסטי מובהק. לא נחטא לגבי אמת המקרא לפרשו בדרך דרש ראציונאליסטי ולומר שכל הסיפור טומן בחובו אפשרויות ללא סתירה ל״תוצאות״ המדע האיבולוציוניסטי.
התורה בפסוקיה הראשונים התכוונה בפירוש לומר שיש ראשית, ראשית מוחלטת, ויש מעשה בריאה שלא קדם לו לפני כן דבר פרט לרצון אלוהים. ובצורה בולטת ביותר מובע הדבר בשתי המלים ״יהי אור״. האור — הוא היסוד הראשון לסידורו של העולם, להוצאתו מן התוהו ובוהו, הוא פרי צו. התויר. אינה ספר פיסיקה ואינה עוסקת במהותו של האור. התורה עוסקת בבריאתו, בראשיתו ובטעמו, בתכליתו. בתוך ההתפתחות קיימות אפשרויות של פריצות או קפיצות כפי שזה נקרא בפי חכמי המדע, פתיחת שרשרת סיבתית חדשה אשר חוליתה הראשונה היא פרי צו עליון ולא פרי תהליך ״טבעי״.
היה אדם תקוע בארצו, במולדתו, בבית אביו, והוא נותק ממנו בכוח צו "לך-לך".
0
0
0
