חלוקה זו שחילקתי בין מאמרים שעיקר מדינת ישראל, לבין מאמרים – המקובצים בקובץ שני זה – שעיקרם התהוותו וגורלו של העם היהודי, איננה חלוקה חותכת. שהרי מטבע הדברים ומיסודות דעותי היא ההתנגדות לחלוקה זו, התנגדות לתהליך הדה-יהודיזציה של ישראל. בין הדיון הפרגמטי בנושאי היומיום של המדינה, תוך בריחה משרשי העבר, ובין האמונה המיטאפיסית, הדתית, על נצח ישראל ומשחיות מובטחת והכחרית הפוטרת אותנו מעשייה, ראייתנו חייבת להיות היסטורית, משמע: כל ההתרחשות שאנו עדים לה ושותפים לה, מן ההכרח ומן הכדאי שתהיה נובעת מהעבר, ולאו דווקא זה של מאה שנות ציונות או מאתיים שנות אמנציפציה, כי אם מתוך מהלך תולדותינו כולם עד אברהם אבינו, או כביטויו של נביא העידן, אורי צבי גרינברג: "רחובות הנהר".
…מקרא והיסטוריה ואידיאולוגיה ופוליטיקה פתוכים זה בזה ללא הרף. אולי יש בכך מן המוגבלות, אך גם בנושאים שהם כלליים, עולמיים, כגון השתלטות האדם על החלל, או משמועתם המיוחד לי, כיהודי, כישראלי, כאמור, בעוונות מוגבלותי. זו ודאי חולשתם של הגיונותי כולם ואולי גם במקצת כוחם…
0
0
0
