מאבק כמוהו לא ידעה שום עיר בעולם, על גופה, על רוחה, על זו של מטה ועל זו של מעלה. על זו שבזמן ועל זו שבנצח. ויש מורדות ומעלות בתולדותיה כמו מורדות ומעלות בנופה. ועלו מתוכה מזמורים שהפכו לתפילה בפי רובו של עולם, ובקעו ממנה קינות שלא פסקו מעל לשון ומלב אלפי שנים, והודלקו בה נבואות שהיו לאור עולם, והזריחו בה שירי שירים לאהבה, ודמדמו בה תוגות חכמה קיומית וצער עולם אלוהי, ופיכו בה תקוות גאולה של עם, של אדם, של עולם.
עוד לא תם המאבק עליה ולא נשלם החזון. עוד עיני אויבים וקנאת שונאים וציפורניים של ממש נאחזות בה, להוציאה מידי ישראל אשר קם, וגם עוד סרבני גאולה למינהם רוחשים בה, בוחשים בה, מתכחישים לה. אך המהלך הגדול מורה על כיוון אחד ויחיד: השלמת הגאולה. המהלך ההיסטורי של אלפי שנה: זו נאמנות העם אליה וזו העבודה המונומנטאלית של עקרותה ועיקשותה בידי עשרות עמים ושליטים זרים שעברו בה, שישבו בה, ולא הפכה להם מה שהייתה לנו. ולא הפכה מידיהם לעולם כולו מה שהייתה מידינו לעולם עולו. זה המהלך הגדול ברקע למהלך זה אשר מקרוב: מחידוש יישובה ובניינה עדי היות היהודים רוב בה לפני ציונות ובלי "ציונות" ועד להפיכתה לבירת מדינת ישראל בידי ציונות זו כהתגלמותו המודרנים של רעיון הגאולה העמוק והמתמיד. כל הניסיונות לסטות מייעוד זה, לגמדו, שמים , ארץ, גוף ונפש ורצון וכורח, חברו יחד לסכלם, כשם שסיכלו כל ניסיון לחלקה. ביטול חלוקתה אות ומופת הוא למהלך כולו.
מה שאירע בעיר הזאת ולעיר הזאת הוא אות ומופת לעניין הגדול כולו. גם בהמשך מאבקים וייסורים, אך מודעים אנו לגדלות הטמונה בהםגם מותנית בהם. תהיה אחזית-עיניים אשר תהיה, יהיו קרבנות כאשר יהיו: אין אחיזה לחלוקת העם כשם שאין אחיזה לחלוקת הארץ וכאשר הוכיחה העיר הזאת: בלתי מחולקת, לא אופקית וגם לא אנכית, גם לא בין שמים וארץ. בעיר הזאת הועלינו על מזבח. בעיר הזאת אנו יורדים מהמזבח ובונים אותה שוב, לחידוש מלכות ונבואה בה.
0
0
0
