הקדשת מאמר זה לוולטר קויפמן היא יותר מאשר ביטוי לידידות ולצערי האישי על מותו של האיש, שוודאי היה מיטיב ממני לטפל בנושא הנדון. היא גם שייכת לנושא עצמו, ודומני שאין יפה מאשר לפתוח במעשה שהיה.
באחד מביקוריו אצלי בימי שהותו בירושלים אשר אהב, שאלתי אותו בסגנון קאנטיאני (לרגל עבודתי על תרגום ניטשה לעברית): wie ist Dionysos in jerusaalem moglich (איך אפשרי דיוגיסוס בירושלים ?). הוא נהנה מן השאלה ולמחרת השיב לי בשיר שהמוטו שלו היה ״ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה׳ ״ (שמ׳ ב, ו׳ יד).
והרי לנו שלשה דברים בהינף אחד: נפשו השירית של קויפמן, הלוהטת לניטשה, התנ״ך החי, ואחד המפתחות לאהבת ניטשה את התנ״ך (Old Testament) מפתח שניטשה עצמו נותנו בידינו בזו הלשון:
״כל הכבוד לברית הישנה! אני מוצא בה אנשים גדולים, נוף גבורות ומשהו יקר ונדיר ביותר עלי־אדמות, זה התום של ״לבבות חזקים״ תום שאין בדומה לו. יתר־על־כן, .אני מוצא בו אומה״ . (לגיניאולוגיה של המוסר, 22).
כבוד זה שניטשה רוחש ל״ברית הישנה״, מובלט בהמשך המובאה על רקע שלילתו את מרבית הדמויות ב״ברית החדשה״, שהרי ברור שדמויות או סיטואציות דיוניסיות אינן בנמצא ב״ברית החדשה״. ניטשה עצמו איננו מזכיר אפיזודה מקראית זאת על דוד המכרכר לפני ארון ברית ה׳. בלשון המקרא עצמו אף ביתר חריפות, לפני ה׳ עצמו, אף־על־פי שהסיפור הוא בארון הברית המועבר לירושלים. אבל הדוגמא שהעלה קויפמן להבלטת הקשר האפשרי בין דיוניסוס לירושלים, כדרכן של דוגמאות אכספרסיביות, מביעה בקיצוניותה את התמצית. משקלה הרב של תרבות יוון הקדומה בהגותו של ניטשה, ותהא תפישתו אותה אשר תהא, מדוייקת או מופלגת, מעניק חשיבות יתירה לעימותה עם תרבות ישראל, עימות מפתיע בחדשנותו.
0
0
0
