חוברת זו היא פולמוסית באופייה. המונח פולמוס הולם כתב זה במיוחד, כי עניינו הוא חיבור של יהושפט הרכבי נגד מלחמות היהודים ברומאים, המרד הגדול של הקנאים ומרד בר כוכבא י. במקורות התלמודיים משמש המונח פולמוס בעיקר לציון מלחמות אלו: ״פולמוס של אספסיאנוס״ או ״פולמוס קוויטוס״, ״פולמוס אסבירוס״. אבל גם — למה נתעלם ? — ״עד מתי אנו הורגין בפולמוס זה את זה״. במקורו היווני התייחסה המלה למלחמה ממש. בימינו. פולמיקה היא ויכוח.
אני מדגיש שזהו פולמוס ולא הרצאת דברים סדירה וחדשה לגבי מלחמות היהודים נגד האימפריות המדכאות. בבל ורומא. שהרי רק במלחמות אלו דן הרכבי כספרו ולא, למשל, בכיבוש כנען או בכיבושי דוד. וסלקציה זאת אינה מקרית. שהרי עיקר ספרו בא — כפי שנאמר בו כמפורש — להזהירנו מגורל החורבנות. מכאן שניתן לחלוק כבר על עצם ההנחה. שדורנו ומלחמותינו יש להם דמיון למלחמות שמעון בר גיורא ושמעון בר כוסיבא ולא למלחמות יהושע ודוד. משמע, כבר ההנחה שנויה במחלוקת. לא כל שכן המסקנות.
עד שלא יתגלו מקורות חדשים לגבי שתי המרידות האחרונות הגדולות, אין חידושים לגבי העובדות, על כן ״הפולמוס״ שלנו הוא לגבי הלקחים. היש אם אין ? או שמא גם ובעיקר: מה המתודה בה אנו באים ללמוד לקחים?
מאמר זה בא לא רק להפריך את מסקנותיו של הרכבי לגבי המלחמות ההן. סבירותן ומשמעותן, ולגבי המלחמות שאנו נתונים בהן היום — ואשר הרכבי רוצה ללמוד עליהן דווקא מאלו שבעבר — כי אם, ואולי בעיקר, לערער על המתודה שלו מן היסוד ועד ״היסוד״. שלדעתי אינו יסוד כלל.
0
0
0
