ציטוטים | ישראל אלדד ז"ל

אני מסתובב עם פרוז'קטור פעם מאיר לכאן ופעם לכאן.
האדם היוצר בצלם אלוהים – הוא היסוד האחרון שאליו הגיעה המחשבה. מעבר מזה הכל ניהליזם.
אלוהים יראה לו השה לעולה. והרי לא הראה שה כי אם איל. באדם יש מן השה ולא מן האיל. איל נאחז בסבך. מי שנאחז בסבך – הוא קרבן.
בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו… והשמים ? על זה לא מדובר. אין זה ענייננו. אין אנו יכולים למעשה לעשות דבר. על כן אין זה מענייננו.
רק יחידים פותחים בגאולה כאברהם.
כיסופים סתמיים בלתי מכוונים יש לכולם. בנו תשוקת נדידה סתמית, צוענית. בנו ״לך לך״ מתמיד. אלוהים כיוון את התשוקה הזו ״אל ארץ כנען״.
כל נס משלמים תמורתו ביוקר רב. החל מנס מצרים וכלה בנס הנצחון המהיר של המחתרת.
מה פירוש תורה לשמה? הרי תורה היא לעשות. משמע ההיפך ממה שחושבים. משמע לא עיון אקדמי כי אם הלכה למעשה.
אין הגוף זקוק לרוח במידה שהרוח זקוק לגוף. שום דבר לא היה מאלץ את הארץ להוציא את התהו ובהו מתוכה, מתוך עצמה. אך אין אלוהים ואין הרוח יכולים לעמוד ללא הגשמה.
דע מאין באת ולאן – אתה הולך. כשאתה יודע את המאין ואת הלאן – אז אתה הולך, לזה ראוי להיקרא הליכה. ולא, זאת זחילה או תעתוע.
אשא אתכם על כנפי נשרים. אכן עד היום אנו נישאים על כנפי הנשרים: משה ודוד וישעיהו ור' עקיבא ושלמה אבן גבירול ורש״י ורמב״ם ושפינוזה.
מעולם לא דנה דת-ישראל על מצפון כי אם על אורח חיים.
האמנסיפציה לא הצליחה להרוס את המחיצה בין יהודים לגויים. אך הצליחה להקים מחיצה בין המוח ללב.
וכל אלה שיצאו לבקש אתונות(ציונות של אידיליה, תורת העבודה וכד') מצאו בהיסח הדעת מלכות. ורבים מאלה שיצאו לבקש מלכות (מחתרות אצ״ל ולח״י) מסתפקים באתונות.
גם הטבע גם אלוהים אינם דמוקרטיים, כלומר אינם מחלקים את זמנם ואונם בשווה כי אם במכוון, לפי מבחר. יש עדיפות. ודאי יש עדיפות למלא את הזמן בדברים חשובים או מהנים יותר.
ההיסטוריה אינה נעשית בכפפות של משי.
רצוי שהיסטוריונים ידאגו לעתיד ופוליטיקאים יבינו את העבר.
מתי טובה פרגמטיות ? כשהיא מבוססת על עקרון. למען העקרון.
״ביום שחרב בית המקדש נולד המשיח״ – זוהי הציונות כולה על רגל אחת. דא עקא שרגל אחת אינה מספיקה.
מהי מהפיכה: הבשלת תנאים תוך כדי חושך מתמיד.
אלה המדברים בשם המוסר צריכים לדעת שאין מוסר עליון מקיומו של עם ישראל.
המדיניות היא הפילוסופיה של הארץ. כיבוש צבאי של ארץ ככיבוש מציאות במושגים. מושג שאיננו מוגדר יפה הוא כארץ פרזות.
עם ישראל כשמש: עולה במזרח ושוקע במערב.
חוכמה תופשת את המציאות. נבואה – יוצרת.
נביא איננו איש היודע את העתיד. נביא הוא איש היודע את ההווה. אך יודע את כל ההווה לעומק ולרוחב.
נביא איננו איש היודע את העתיד. נביא הוא איש היודע את ההווה. אך יודע את כל ההווה לעומק ולרוחב.
דון־קישוט הוא מצחיק וטרגי מפני שהוא אינו בן זמנו, אך בעיקר מפני שהוא דוגל באידיאלים של אתמול. מי שדוגל באידיאלים של מחר אינו דון־קישוט אף על פי שאינו בן זמנו.
אנשי חומר רואים בד׳ אמות. אנשי רוח רואים למעמקים.
יש שאגדה מוסרת בנאמנות גדולה יותר את מהותה של מציאות מאשר סיפור יבש של עובדות.
לתוכן של זהב דרושה צורה של כסף. גם זה יקר אך לא יקר מן התוכן.
למה תיילל הרוח בשדה הפתוח ולא בין עצים וחומות ? כי אין לה על מי להישען. ולמה תיילל רוחי?
טובה האמביציה אם יש כשרון בצידה. אוי לה לאמביציה שהיא גדולה מהכשרון לבצעה. קל לו יותר לאדם לצאת מדעתו מאשר לצאת מעורו. המוות הוא הנותן טעם לחיים.
ציניות שורשה בשנאה, הומור – באהבה.
האהבה היא סגוליות החיים.
כשאין להט עושים להטים.
מי שאינו חורג מתווי החיים אינו יוצר דבר.
בני אדם מתחלקים לשני טיפוסים. טיפוס חברה קדישא וטיפוס שדכן.
שורש הכיסופים הוא אלוהים.
מיום שפוסקת אהבת השם נדרשת לו לאדם אהבה אחרת. כמי שמיטלטל בחלל ומבקש כבל. יש ואין הוא מוצא אלא קורי עכביש הנידמים לו ככבל – חוטי טלפון כיוצאים מן הלב.
יש חלל ריק. אדם אינו יכול לחיות בו. הוא נחנק. מדוע ואיך יכול אדם לחיות בזמן ריק? שעות ריקות? ימים אין חפץ בם. כשיש כוח פנימי. הוא לוחץ וממלא את הזמן הריק, ממש כמו אויר מתפרץ ממלא חלל ריק.
אלוהים ניתק אותנו מן האדמה. מן הדבקות העבדותית לאדמה והמשילנו עליה שלטון לא דמוקרטי. יצירת האדם מהפיכה ראשונה בעולם. לאות תודה והוקרה ניתק האדם את האלוהים מן הטבע והמשילהו על הטבע. הסברה רציונליסטית רשאית להפוך את הסדר: האדם ניתק את האלוהים מן הטבע ואח״כ אלוהים העלה את האדם.
יש מות קדושים אבל אין מוות קדוש. החדלון איננו יכול להיות קדוש גם אם הוא חוק.
קדושה יכולה להיות של חיים, של השתלטות מרצון ולא התגברות בכוח הטבע.
אין להתבייש בחוסר ידע. להיפך. התחכמות יתר היא האויב הגדול של האמנות האמיתית.
משורה משחרר רק המוות – משירה גם המוות לא משחרר.
חזון קובעים בעיניים עצומות ומגשימים בעיניים פקוחות.