כידוע לכל קוראי מאז ומתמיד, אין כמעט בעייה אקטואלית שאינני מחפש את שרשיה העמוקים, ואין בעייה "נצחית" שאינני מושך את חוטיה מהפקעת הקדומה והעמוקה למארג ימינו. והוא הדין לגבי העיונים כאן בחגי ומועדי ישראל, שכה קדומים שרשיהם וכה חייה עלוותם. אינני רואה עצמי חוקר עתיקות ולא איש מדע המייחד מעייניו וכליו באובייקט מבודד (ומה מבודד בעולמנו?), והוא מבודדו למען דיוק עיונו בו. גם העבר, וגם העמוק וגם נוהג ואימה שנקבעו מלפני שנים; אני מיישמם לימינו.
יאמר המבקר: מדרש כאן, לא יטעה. ואכן, ללא דמיסתפניא – וכאן לשון ארמית במקומה – הייתי מכנה קובץ זה בשם "מדרש אלדד" , ולמה אני נמנע מכך? מחמת אבק יומרנות שיש כאן, שהרי סוג ספרותי זה, והוא מקורי ביותר לנו ואמנותי ביותר נתקדש בעם בפי לומדי תורה בדרכם של חז"ל.
0
0
0
