אין נסיגה מארץ־ישראל כי אין נסיגה מציונות, ואין נסיגה מציונות כי אין נסיגה מיהדות
בחודשים האחרונים של תשנ״ה ובחודשים הראשונים של תשנ״ו דנתי עם ישראל אלדד המנוח, שבריאותו היתה כבר רופפת מאוד, על תרומתו לכרך ציונות: פולמוס בן זמננו. כאשר הרגיש את עצמו בקו הבריאות (יחסית) העדיף לכתוב, וכאשר הורעה הרגשתו העדיף להתראיין. הראיונות נקטעו מדי פעם, כשלא היה יכול לעמוד במאמץ, והמאמר לא הושלם, אולי בכלל לא נכתב. מותו, שציער אותי במיוחד, בא לפני שנתקיים ראיון נוסף שתכננו.
כל חברי המערכת הסכימו שהכרך יהיה חסר בלי רעיונותיו של ישראל אלדד, שהיה אינטלקטואל מן השורה הראשונה ואולי המבטא החשוב והמקורי ביותר של הזרם הרעיוני שהוא נמנה עמו. החלטנו אפוא לצרף שלושה טקסטים שלו: הראיון שערכתי אתו בט׳ בתשרי תשנ״ו (1995); מאמרים מתוך סדרת ׳אבני־יסוד׳, שהופיעו בתש׳׳ג (1943); חלק מן הפרק ׳מוסף ולא סוף דבר׳, שנכתב בערב שבת נחמו תשל״ה (1975) ונדפס במהדורה השלישית של ספרו מעשר ראשון (תל־אביב תשל׳׳ו). אומנם בכל אחד משלושת הטקסטים ניכרות הבעיות האקטואליות של שנת חיבורו, אולם ישנה המשכיות בבסיסם והקורא יוכל לשרטט לעצמו בעזרתם תמונה בהירה למדי של עיקרי הגותו בסוגיות הנדונות בכרך.
אנחנו מודים בזה למר צבי פרנק, שהתיר לנו בשם העמותה להנצחת חללי לח״י להשתמש בטקסטים מתוך החזית, ולגברת רחל קרמרמן, שהתירה לנו להשתמש בטקסט מתוך המהדורה השלישית של מעשר ראשון. באשר לראיון – אלדד המנוח לא הספיק לבדוק אותו. האחריות על הנוסח הנדפס היא אם כן עלי ועל עמיתי לעריכה, אבי בראלי. אני רק מעיד על עצמנו כי המקרים הספורים של שינוי הניסוח נועדו רק למען הבהירות ומתוך הנחה שהמרואיין עצמו היה מנסח כפי שניסחנו.
פנחס גינוסר
תדפיס מתוך: עיונים בתקומת ישראל; ציונות: פולמוס בן זמננו
0
0
0
