אין לדעת בבירור אימתי ומשום מה ניתנה לשם העיר ירושלים הצורה הזוגית, לאחר שבעבר הצורה היתה של יחיד: ירושלם. זהו הכתיב במקרא כולו, פרט למקומות מעטים בעיקר בספר דברי הימים. יש אומרים שהדבר אירע לאחר גלות בבל בהשפעת הצורה הארמית השכיחה — ין לשמות עדים. יש אומדים שצורה זו התפתחה בעקבות החלוקה בין העיר העליונה והעיר התחתונה, וגם זה בימי בית שני. לא מן הנמנע שהשינוי בא בדי להשכיח את המקור האלילי שבשם. שלם או שלמן היה שם אל כנעני קדום, (יתכן שהוראתו ״בריאות״). מן הראוי לציין, בהזדמנות זו, שאצל נביאים אחדים אנו מוצאים ממש תביעה בצורת נבואה לשינוי השם (בנוסח: ״וקרא לך שם חדש״, ישעיהו, ס״ב, ב׳). אלא שהשם שנתקדש השכיח מזמן את שורשו הקדום.
אדרבא, שם זה הפך להיות לסמל האמונה באל אחד גם לדתות אחדות, בנותיה (לעתים בנות סוררות), של אמונת ישראל. אך המשמעות הזוגית שבירושלים, אשר בה ידובר פה, איננה נוגעת לצד זה שבשם, כי אם בכפילות שניתנה לה מאז נעשתה לעיר מלוכה ומקדש אלוקים, משמעותה כבירת מלכות ישראל בגוף וכעיר אלוקים לרוח. בסוף ימי בית שני החלו חכמי ישראל לדבר על ירושלים של מעלה וירושלים של מטה, ירושלים של מעלה— אות ליסוד הרוחני שבה, וירושלים של מטה— ביטוי להיותה בירת העם והמלכות. ומסתבר שהיה גם ויכוח בין חכמי ישראל (ויכוח שנתחדש בצורה אחרת בימינו), לאיזו ירושלים יש עדיפות, לזו של מעלה או זו של מטה.
0
0
0
