לתוהים על קנקן זה
התנ״ך הוא תעודת הזהות שלנו. התעודה הוצאה מזמן. על כן הצילום שלנו שהוטבע בתוכו שונה קצת, ויש אומרים: חרגה מאוד, מדמותנו היום. אלו נעורים! איזה מרץ! גם תום גם חולמנות וגם בטחון עצמי בר כוח. ולא לשוא מצויים שונאים מקנאים אך לפעמים גם ידידים, המסתכלים בקלסתר פנינו היום, ושוב בדמות הטבועה בתעודת זהות, הנה והנה, משווים, ומפטירים, מי בשמחה מי בלעג ומי בצער: זה לא זה, זה זיוף.
ואז אנו מוציאים מיסמך אחר: את ספר ההיסטוריה שלנו, וזה הוא הפספורט שלנו, תעודת המסע שלנו.
מאז ועד עתה, עם הרבה מאוד צילומי ביניים, עם הרבה מאד אשרות-כניסה או אשרות יציאה וגירוש, כתובים באותיות זהב, כתובים באותיות שחורות, כתובים באותיות דם. תארי כבוד ואותות קלון, חותמות מלכות וחותמות עבדות, אך כולם כולם, הצילומים והאשרות, המסעות התוארים והכתמים: כולם כולם מעידים: לא, לא זיוף.
0
0
0
