חוברת המוקדשת להבהרה תמציתית של היסודות הרעיוניים של 'סולם', המבע למחשבת מלכות ישראל. 'סולם' זה הוקם בשנה הראשונה למדינת ישראל. שם זה שאול מחלומו של ישראל, הוא יעקב אבינו, אבי השבטים.
רבים היו השבטים, שבס שבס וסגולתו. משמעון. ולוי הנוקמים עד יששכר חמור־גרם; מראובן עולודיצוע ועד יהודה המלכותי. אבל – כדבר האגדה – כולם נתקפלו באבני המקום אשר שם יעקב מתחת לראשו, והוא איש תם. וכד גם הארץ הזו נתקפלה כולה מתחת לגופו בשכבו שם. הארץ הזו על עיבל שבה ועל גריזים שבה, על בשן שבד, ועל סדום שבה, על הלבנון שבה ועל השרץ שבה. כך שכב יעקב האב כשכל השבטים מתחת לראשו והארץ כולה מתחת לגופו וחלם את חלום. הסולם. יש סמלים רבים ועמוקים בנפשנו; יש עקדה ויש סנה ויש עגל־זהב. כולם מקרים קונקרטיים שהפכו להיות אמיתוח־עולם. אולם הפילוסופי מכולם, המחוקק מכולם, הוא חלומו של יעקב.
אם תורת־ההכרה מכונה בשם .הפילוסופיה של הפילוסופיה", הרי סולם יעקב הוא סמל־הסמלים שלנו. הוא ציור המפתח לכל השקפת העולם היהודית; צמידות לקרקע ללא צמיתות בה, ותורה שהיא משמים אבל לא בשמים. 'דע מאין באת ולאן אתה הולך' ובמופלא ממך אל תדרוש.
הנפש הישראלית מתוחה בין הפיסיקה והמטפיסיקה. אבל המתת הזה איננו קבוע ועומד. הוא דינמי ויוצר, הוא לוחם. הארץ בכוח המשיכה שבה, בטבע שבה, מכבידה, כובלת, כופתת כאל מזבח. והשמים ממעל באין סוף שלהם, בבלתי־ידוע שלהם, מרתיעים וקוסמים, מערפלים ומושכים. מרגיש אדם את עצמו בטוח מאד כשהוא תקוע בשתי רגליו באדמה – והוא מרגיש את עצמו קטן מאד. הוא רוצה לעלות; רגלי הסולם ברורות מאד; ראשו אינו נראה, רק שלבים ראשונים נראים. אבל מי ששמו ישראל, מי אשר שרה עם אל, מי אשר כוח לוחם ויוצר בו, אינו שואל לאחרית של אחרית, אינו שואל למטפיסיקה ואינו נכנע לפיסיקה. הוא עולה בסולם.
הוצאת סולם
ירושלים תשי"ח
0
0
0
