מתוך חברים מקשיבים לקולך / לצבי שילוח בהגיעו לגבורות (שמונה מאמרים לכבודו של שילוח ושני מאמרי תשובה שלו בעריכת צבי סלונים ואמונה אלון)
"…מאחר שעל השמאלנות כתבתי את ספרי, ועל הנושא עצמו דיברו הערב, ובבקיאות רבה, עו״ד אהרן פאפו ופרוס׳ עזרה זהר, אקדיש את מעט דבריי לד״ר ישראל אלדד, שגם הוא, כמוני, הגיע באחרונה לגבורות. וגם בשל הדברים ששמענו הערב מפיו, דברי שירה ממש, על בן גוריון. אלדד, אדם בעל יושר אינטלקטואלי נדיר, שהציונות היא נשמת אפו, גילה לכם הערב שבאתי אליו להתחמם לאורו עוד לפני מלחמת ששת הימים. כלומר איני אחד מאלה שהאופוריה שלאחר המלחמה ההיא עשתה אותם למקסימליסטים ציונים. ואני אגלה לכם עוד זאת: בשיא פעילותי במפא״י, עוד לפני פרישת רפ״י, נהגתי להציע לאנשי צמרת מפא״י לקרוא את מאמריו של אלדד ב״הבוקר״, שהתפרסמו בערבי שבת.
אי אפשר למצוא דמיון כלשהו בין מפא׳״י של בן גוריון, שעימה היה לתנועה הרוויזיוניסטית ריב היסטורי, לבין מפלגת העבודה בימינו. קודם כל מבחינת הפאתוס הציוני. אף על ־פי-כן אותם מאמרים של אלדד היו לי כבושם ממש, והייתי מעוניין שאנשי צמרת מפא״י יתבשמו גם הם מהלהט הציוני שלו. כשקמה רפ״י הצעתי לעורך השבועון שלה, ״מבט חדש״, לכלול בין דפיו את דברי אלדד, ואכן, הוא החל לפרסם בו את מאמריו. אני מזכיר עובדה זו מפני שכאשר התפרסם ב״מבט חדש״ מאמרו הראשון של אלדד, הועלתה במזכירות רפ״י, שנמניתי עם חבריה, שאילתה: מה לאלדד ולרפ״י? הכל הפנו מבטם לבן גוריון וציפו לתגובה חריפה שלו, הרי ראש הממשלה הראשון של ישראל אסר להעסיק את אלדד כמורה בבתי ־הספר, כלומד קיפח את פרנסתו, אולם בן ־גוריון לא התרגש, בעל השאילתה, ועמו כמה חסידים שוטים, ירדו מן העניין, וד׳׳ר אלדד הוסיף להשתתף ב״מבט חדש״…"
0
0
0
